החלטה בתיק תת"ע 27767-08

זוהי החלטה בבקשה לחישוב פסילת רשיון נהיגה.

שמעתי בפני את טיעוני הצדדים בהרחבה.

עמדתי היא כי דין הבקשה להידחות.

אסביר:

הנאשם היה מיוצג בתיק זה מתחילתו ועד סופו ע"י עורך דין.  

(מדובר אגב בעורך דין שעיסוקו בדיני תעבורה).

גזר הדין בתיק זה ניתן בנוכחות הנאשם עצמו ובנוכחות עורך דינו.

בגזר הדין אף נעתרתי חלקית לבקשת ההגנה (במעמד גזר הדין) לעיכוב ביצוע הפסילה בפועל והורתי על עיכובה לפרק זמן שלא יעלה על 30 יום מיום מתן גזר הדין.

המחוקק הורה כידוע בתקנה 556(א) לתקנות התעבורה כדלקמן :

 " נפסל בעל רישיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברישיונו, ימציא בעל הרישיון את רישיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה... "     

כך היא מצוות המחוקק - המצאת רישיון הנהיגה .

מאחר שבגזר הדין גם ניתנה על ידי הוראה (לבקשת ההגנה ועפ"י הסמכות הנתונה בסעיף 42 לפקודת התעבורה) , בדבר עיכוב ביצוע תחילת פסילת הרישיון לפרק זמן שלא יעלה על 30 יום מיום מתן גזר הדין , צריך היה אם כך הנאשם להפקיד את רישיונו עד לא יאוחר ממועד זה.

אלא שהנאשם שבפני הוסיף להחזיק את רישיונו אצלו ולא הפקידו.

בהחלטה שניתנה בעת האחרונה יחסית (בשנת 2012) ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 2095/12 יורם איבגי נגד מדינת ישראל ,בתאריך 29/4/12, נדון ענינו של מי אשר לא היה מיוצג בבית המשפט לתעבורה.

 וכך, בין היתר,  קבע שם בית המשפט העליון (ציטוט):

" הנהג מוחזק כיודע את חובותיו על פי דין , ואין לקבל את הטענה כי היתה על בית המשפט חובה ליידעו כי לא תימנה תקופת הפסילה אם לא יעשה כן , או כי נגרמה לו הפליה."

ואם כך נקבע והוחלט לגבי נאשם שלא היה מיוצג בדיון , סבור אני כי על אחת כמה וכמה שהדברים יפים לגבי הנאשם שבפני אשר היה כאמור מיוצג .

בהחלטה נוספת אשר אף היא ניתנה ע"י בית המשפט העליון בעת האחרונה יחסית , ברע"פ 255/12 תומר לוגסי נגד מדינת ישראל , ניתן למצוא ,בין היתר, את הדברים הבאים (ציטוט):

" לגופו של ענין אציין, כי בתי המשפט עמדו בעבר על החשיבות שבמילוי דווקני של הוראות תקנות 556 - 557 לתקנות התעבורה ,תשכ"א - 1961 ,ושבהפקדה פיסית של רישיון הנהיגה באותם מקרים בהם קיים בידי הנאשם שהורשע רישיון כאמור  (ראו רע"פ 4446/04 ביטון נ. מדינת ישראל (לא פורסם),רע"פ 8317/10 כהן נ. מדינת ישראל (לא פורסם) .   בענייננו לא קויימו הוראות אלה.   בהתאם לפסיקת בית משפט זה ,ככלל, אין בטענה שהמבקש מנע עצמו מנהיגה בתקופה זו - אף אם נתקבלה כמוכחת,  ואף אם נניח כי מדובר בטעות המתבססת גם על דברים שהבין משיחה עם מזכירות בית המשפט - כדי לפטור אותו מהפקדת הרשיון כדין , זאת חרף 'הריצוי הכפול' (לכאורה) של תקופת הפסילה.   הטעם מאחורי גישה עקרונית זו הוא יצר לב האדם,קרי,היתכנות שאינה רחוקה מן הדמיון כי פלונים, ואיני מדבר דווקא במבקש דנא, ימצאו דרך שלא להפקיד את הרישיון ולהמשיך לנהוג כל עוד לא ילכדו בשנית ".